מי אני מה אני
שמי מיכל פישביין, יש לי ספה וחתולה שקוראים לה רָעְלִי, שתיהן - ואני - יושבות לנו בחושך בכפר סבא.
יש לי גם בת ובן ובעל לשעבר, שתי אחיות, שני אחים, אחיינים ואחייניות אין ספור - כולם מוצלחים עד מאד (וחכמים. ויפים, אלא מה) וכשהם באים אליי אני אפילו מדליקה את האור (בסלון! עד כדי כך!!).
אחרי שעבדתי במשך שבע שנים בחנות ספרים, במרץ 2013 התחלתי לעשות את מה שאתם רואים כאן באתר ובדף הפייסבוק – ובתוך כמה חודשים מצאתי את עצמי עובדת אצל הפולניות במשרה מלאה אם לא למעלה מזה.
אני לא עוצמת עין, כמובן, כל הלילה, אבל מילה תלונה לא תשמעו ממני… לא כי אני לא מתלוננת, אלא פשוט כי אתם לא מתקשרים מספיק…
הפולניוֹת מימי ילדותי הן אמנם מקור לאי-אילו צלקות נפשיות והפרעות אכילה קלות בהיסטוריה הפרטית שלי, אבל מאז שהתחלתי להעלות את פניני החכמה והדעת שהן הרביצו בי על פני הפייסבוק ולהסתובב איתן בדוכנים ברחבי הארץ – אני נדהמת לגלות כמה מאיתנו גדלו, בעצם, באותו הבית.
הרי רק בזכות חכמת החיים של הפולניות האלה ניצלנו כולנו מהסכנות שאורבות לנו בכל פינה – מיציאה מהבית בראש רטוב (שבמקרה הקל תביא לגריפה ובמקרה ההגיוני יותר – למוות קליני), מריצה ברחבי הבית עם מספריים (רק בנס יש לנו שתי עיניים עד היום) ומישיבה נצחית ליד השולחן עד שאנחנו גומרים מהצלחת… וכל זאת תוך כדי שהורדנו את הורינו ואת הורי-הורינו ביגון שאולה. בשלב הזה לא מעט מהמשפטים על המגנטים, החולצות ושאר הירקות – הם תרומתם של אחים ואחיות לילדוּת דומה עד זהה לשלי… מי ידע שאף אחד מאיתנו הוא לא הבת של הגרף פוטוצקי??
מקווה שגם אתם מוצאים נחמה בעובדה שבשלב הזה זה כבר בעיקר מצחיק אותנו, ובעובדה שכנראה לא משנה מה נעשה – גם הילדים שלנו שמעו, שומעים וישמעו את המשפטים האלה. כמובן שאצל השכנה, בטח לא אצלנו בבית.
אגב – אולי זה המקום להודות שאני אמנם רק רבע פולנייה, אבל כידוע לכל – הפולניוּת היא גן דומיננטי ביותר, שמופיע גם אצל אדריכליות יווניות, עורכות דין מרוקאיות, רופאות תימניות וכנראה גם אצל עקרות בית אסקימואיות…שלא לדבר על חנוונים יפנים ומוזיקאים שוודים.
אז לא משנה מאיפה אתם או כמה אחוזי לודז' יש לכם - אני ממש אשמח לשמוע מכם גם באתר וגם בדף הפייסבוק של הפולנייה: http://www.facebook.com/HAPOLANYA
ובינתיים - תודה שביקרתם! תחזרו בקרוב!
או לפחות תתקשרו, שאני לא אתחיל לדאוג…
מיכל. פולנייה.
