מי אני מה אני
שמי מיכל פישביין, אני נשואה לאמיר ואמא של גל ואוּרי וכולנו ביחד גרים אצל פֶּרי, רָעְלִי, לוטקה וג’יני החתולים בדירה בכפר סבא.
בנוסף לעבודה במשרה מלאה אצל המשפחה והחתולים, ואחרי שעבדתי במשך שבע שנים בחנות ספרים, במרץ 2013 התחלתי לעשות את מה שאתם רואים כאן באתר ובדף הפייסבוק – ובתוך כמה חודשים מצאתי את עצמי עובדת אצל הפולניות במשרה מלאה אם לא למעלה מזה.
אני לא עוצמת עין, כמובן, כל הלילה, אבל מילה תלונה לא תשמעו ממני… לא כי אני לא מתלוננת, אלא פשוט כי אתם לא מתקשרים מספיק…
הפולניוֹת מימי ילדותי הן אמנם מקור לאי-אילו צלקות נפשיות והפרעות אכילה קלות בהיסטוריה הפרטית שלי, אבל מאז שהתחלתי להעלות את פניני החכמה והדעת שהן הרביצו בי על פני הפייסבוק ולהסתובב איתן בדוכנים ברחבי הארץ – אני נדהמת לגלות כמה מאיתנו גדלו, בעצם, באותו הבית.
הרי רק בזכות חכמת החיים של הפולניות האלה ניצלנו כולנו מהסכנות שאורבות לנו בכל פינה – מיציאה מהבית בראש רטוב (שבמקרה הקל תביא לגריפה ובמקרה ההגיוני יותר – למוות קליני), מריצה ברחבי הבית עם מספריים (רק בנס יש לנו שתי עיניים עד היום) ומישיבה נצחית ליד השולחן עד שאנחנו גומרים מהצלחת… וכל זאת תוך כדי שהורדנו את הורינו ואת הורי-הורינו ביגון שאולה. בשלב הזה לא מעט מהמשפטים על המגנטים, החולצות ושאר הירקות – הם תרומתם של אחים ואחיות לילדוּת דומה עד זהה לשלי… מי ידע שאף אחד מאיתנו הוא לא הבת של הגרף פוטוצקי??
מקווה שגם אתם מוצאים נחמה בעובדה שבשלב הזה זה כבר בעיקר מצחיק אותנו, ובעובדה שכנראה לא משנה מה נעשה – גם הילדים שלנו שמעו, שומעים וישמעו את המשפטים האלה. כמובן שאצל השכנה, בטח לא אצלנו בבית.
אגב – אולי זה המקום להודות שאני אמנם רק רבע פולנייה, אבל כידוע לכל – הפולניוּת היא גן דומיננטי ביותר, שמופיע גם אצל אדריכליות יווניות, עורכות דין מרוקאיות, רופאות תימניות וכנראה גם אצל עקרות בית אסקימואיות…שלא לדבר על חנוונים יפנים ומוזיקאים שוודים.
אני מאד משתדלת לעבוד עם אנשים שהם גם נחמדים וגם יכולים לייצר את המוצרים שלי ברמה הגבוהה ביותר, ובינתיים זה מצליח לי (טפו, טפו, טפו)…
את פרטי האנשים האלה תוכלו למצוא בדף ה’קישורים’ באתר ואני ממליצה עליהם בחום רב!
אשמח לשמוע מכם גם באתר וגם בדף הפייסבוק של הפולנייה: http://www.facebook.com/HAPOLANYA
ועוד יותר אפילו אשמח אם תבואו לבקר בחנות ש(אחרי שלוש שנים של עבודה מהבית) פתחתי פה בכפר סבא. מותר לבוא בידיים ריקות ולא חייבים לקנות כלום – העיקר שתבואו לבקר!
ובינתיים - תודה שביקרתם באתר! תחזרו בקרוב!
או לפחות תתקשרו, שאני לא אתחיל לדאוג…
וכשאני חאלושעס (כלומר – בדרך כלל) – מי עובד?
אמיר (הבעל ואבי הילדים הנ”ל) – עושה את כל פעולות החיבור, החיסור, הכפל והחילוק שצריך לעשות ושגורמות לי להתעלף… הוא גם עושה טבלאות אקסל נורא יפות וגם נוהג בעיניים עצומות לבתי הדפוס, סוחב שקים וארגזים, עובר על חוזים שמורכבים מיותר משתי מילים ובאופן כללי מחזיק את החוט הזה שעוד מחבר אותי לקרקע.
הוא גם מכין את השניצלים הכי טובים בעולם, אבל את זה בטח כבר ידעתם.
אביגיל המשובחת, שפעם מכרה איתי ספרים והיום עוזרת לי (עד שהיא תמצא משהו יותר טוב לעשות) בחנות, שם שתינו יושבות בחושך ומחכות רק לכם.. ובינתיים עושות תחרות למי יש יותר מרגל אחת בקבר.
אפרת הקוזינה האהובה, שמצליחה לשלב עם הקליניקה העמוסה שלה גם את ניהול ‘סניף צפון’ של הפולנייה, וביחד עם מיכל דואגת שתושבי צפון הארץ לא יצטרכו לחכות לנצח עד שאני אקבל אישור יציאה מכפר סבא – ומביאה את הפולניות אליהם. הקוזינה המצוינת הזו גם תמיד יודעת לעזור בעצה משובחת או רעיון שטרם עלה על הדעת… משפחה לא בוחרים – אבל לפעמים זה מצליח…
וכמובן שיש גם את עדי החיפאית המופלאה, שדואגת גם להגשים את הרעיונות הפרועים ביותר שעולים במוחי וגם דואגת לנזוף בי כשאני לא לוקחת את המציאות ברצינות הרצויה. עדי אמנם מעצבת מחוננת – אבל היא יודעת לעשות עוד המון דברים – וביניהם היא מצליחה לשלב גם את תפקיד שגרירת-הפולנייה בזמן ובמרחב.
ואם אנחנו כבר מדברים על מרחב – אז אסור לשכוח את נועה שלקחה על עצמה את הפולניות באנגלית – ויודעת להצחיק ולהרגיע אנשים באנגלית לא פחות טוב משהיא עושה את זה בעברית. הילדה מוכשרת לתפארת ואפילו (כמעט) דיברה עם דארה או'בראיין – אני לא יודעת למה היא מבזבזת את זמנה באקדמיה כשכבר יש באמתחתה הישגים שכאלה – אבל נו שוין.